התפתחות הרגשית

במקביל להתפתחות הגופנית והשכלית שעובר התינוק מאז הוולדו, קימת התפתחות מפליאה גם בתחום הרגשי. במהלכה, התינוק חסר האונים התלוי לגמרי באימו, הופך תוך זמן קצר ליצור בעל דעות ומחשבות עצמאיות. הוא מסוגל לבטא את רצונותיו ורגשותיו להתגבר על תסכולים ואף ללמוד מטעויות.

התפתחות זו יש לה מספר אבני דרך נרכשים  על הרצף של הבשלות הרגשית. אבני דרך אלו אף אם לא נרכשו בגיל המצופה עשויים תמיד להרכש ולהתפתח עם השלמת החסר שהביא לאי הופעתם בזמן הרצוי.

ההישג ההתפתחותי הראשון הוא המעבר מתלות לעצמאות והוא כולל ארבעה תתי שלבים. מעבר זה מתרחש בעיקר בתקופת החיים  שמגיל 0 עד גיל 3 שנים אולם יכול להמשך עד סוף גיל ההתבגרות. בחדשים הראשונים לחייו הילד לא מבחין באופן ברור בינו לבין אמו, בין פעולות שהוא מבצע לבין פעולות שאמו מבצעת עבורו. התינוק חש כאילו הוא והאם מהווים מערכת אחת כל יכולה. העובדה שהאם מתאימה את עצמה לצרכים של תינוקה גורמים לו להרגיש "כל יכול" שרצונותיו מתמלאים עם כל בכי קטן. במשך החיים נצרך התינוק להתפכח בהדרגה מאשליה זו.

גיל 5-6 חדשים עד גיל 9-10  חדשים מכונה בספרות המקצועית שלב ההבחנה מגיל זה התינוק נעשה פחות תלוי באמו הוא מתחיל לזחול לטפס, להזדקף, התיאום בין העין והיד משתכלל הוא מתחיל לגלות את העולם הסובב אותו ולשאוב הנאה מהשימוש בגופו ובחפצים שונים שהם בהישג ידו. הוא חוקר את פניה ואת גופה של אימו ומקפיד לשמור על קרבה אליה. כאשר שלב זה עובר בצורה טובה הוא תורם לילד בטחון בסיסי בכישוריו המתפתחים. מדרבן אותו להמשיך להיות סקרן וכן מגביר את אמונו בעולם הסובב אותו.

מגיל עשרה חדשים עד גיל 15 חודש מתחיל שלב האמון. יכלתו של הילד לחקור את הסביבה ולהכיר אותה גוברת הוא זוחל היטב ומתחיל לעמוד וללכת הוא כבר מעז להתרחק קצת מאימו ומקדם בסבר פנים יפות עוד אנשים שהוא מכיר מלבדה. לעיתים הוא כה עסוק ומרוכז בעניניו עד שמתקבל הרושם שהוא שכח מקיומה אך מדי פעם הוא מחדש את המגע איתה כאילו הוא זקוק לתדלוק רגשי כדי להמשיך בפעולותיו.

תת הלב השלישי נקרא שלב ההתקרבות מחדש. שלב זה נמשך מגיל 14 חדשים עד גיל 24 חודש. הילד מגלה שהוא מסוגל להתרחק מאמו אך בניגוד להתעלמות מנוכחותה בתת השלב הקודם הוא מחפש עכשיו את קרבתה באופן פעיל. כשם שקודם שאב את עיקר הנאתו מהיכולת לנוע בחפשיות ולחקור את הסביבה. הוא נהנה עכשיו מקשרי גומלין חברתיים. הוא מחפש את נוכחות האם גאה להציג בפניה את תגליותיו ויצירותיו. בהעדרה הוא נעשה חסר מנוחה.

שלב זה מוביל לנקודת משבר הילד מגלה שרצונותיה של האם אינם תמיד זהים עם רצונותיו. עימות זה מתמקד לעיתים קרובות בחינוך לנקיון. הילד נמצא בקונפליקט בין הצורך בעצמאות שמתבטא בין היתר בשימוש מופרז במילה "לא" לבין הפחד מאבדן אהבת אמו. הוא מתחיל לתפוס שאמו היא בן אדם בפני עצמו עם רצונות משל עצמה שלא תמיד תואמים בדיוק את רצונותיו. הדבר מעכיר את מצב רוחו וגורם לו להתקפי זעם. הילד מגלה רגשות אמביוולנטיים כלפי עצמו. מצד אחד הוא רוצה לעשות הכל בעצמו ללא עזרת אם, ומצד שני הוא זקוק לנוכחותה ולאישורה שהיא מצדה לא כועסת עליו ולא רוצה להתרחק ממנו.

מגיל שנתיים ואילך מתרחש תת השלב הרביעי המכונה גיבוש העצמיות. שלב זה יכול להמשך מגיל-3 עד גיל 21.  זה השלב שבסיומה אמור הילד להשיג:

  1. אינדיווידואליות
  2. קביעות רגשית של אוביקט.

קביעות רגשית של אוביקט היא בין ההשגים המשמעותיים ביותר בבריאות הנפש של האדם. אדם שהשיג השג זה הוא אדם בעל תחושת יחודיות ויכולת לעצמאות. הוא אדם בעל סדר עדיפויות ברור המאפשר לו לקבל החלטות ללא אישור הזולת. הוא מכיר בתכונות החיוביות שבו ולכן יכול גם לעמוד מול תכונותיו השליליות בלי להרגיש חוסר אונים. הוא גם סומך על יכלתו להתמודד במצבים שונים ואינו חושש שמא יכשל באופן מוחלט.

אבן הדרך השניה בהתפתחות הרגשית היא התפיסה המציאותית דהיינו היכולת לתפוש את העולם, את העצמי, ואת הזולת באופן שלם, על מרכיביו החיוביים והשליליים. הישג רגשי חשוב זה מהווה חלק מקביעות האוביקט והיא מתפתחת באופן הבא:

התינוק בתחילת דרכו אינו מסוגל לתפוש שקימת דמות אם המטפלת בו ,אלא מקשר את דמות האם עם סיפוק צרכים בלבד. כאשר הוא חווה מצוקה אם זה מחמת רעב או קור,חסרה לו הדמות האמהית  הטובה והוא חווה אותה כרעה. הוא משייך את כל מצוקותיו לדמות ה"אמא הרעה" ואת כל סיפוק צרכיו ל"אמא הטובה". אותה דמות וכמוה העולם מפוצלים אצלו ואין הוא מסוגל עדיין לתפוש את המיזוג של מה שהוא חווה כדמות אחת המטפלת בו. כאשר סך כל החויות הטובות שהילד חווה  עם אמו עולה על סך כל החויות הרעות מאותה האם, לאט לאט מתקבעת אצלו דמות האם כחיובית והוא לומד להכיר באם אוביקט שלם ומציאותי. אוביקט הכולל מציאויות טובות ורעות. הוא נוטש את החרדה שהיתה מנת חלקו עם החויות הרעות אותן חווה ומפנים עמדה של אימון בעולם ובסובב אותו.

בשלות זו קשורה גם ביכולת להתמודד יותר ולהבהל פחות מרגשות בלתי נעימים שהוא מרגיש כלפי עצמו וכלפי אחרים. או אז מתרחש תהליך הדרגתי של מעבר ממנגנוני הגנה פרימיטיביים למנגנוני הגנה בשלים כמו עידון והזדהות אשר אינם מצמצמים את יכולותיו של האדם אלא מהוים תחליף חיובי ויעיל למנגנוני הגנה אחרים.

על רצף ההתפתחות הרגשית של הילד נמצאת גם יכולת הבטוי הרגשי. מתי היא מתפתחת, וכיצד?

כבר בגיל 6-7 חדשים הילד נחשף לקשר שבין אוביקט לבטוי המילולי המסמל אותו. במקביל הוא מתחיל יותר ויותר להבין את הקשר בין מילים הנאמרות לו לבין רגשותיו. הוא גם לומד לחזור אחריהם בדיוק כמו שהם נשמעים לפניו. כאשר הוא משתמש ביכולת זו הוא גורר מהסביבה תגובות הזדהות והשתתפות הגורמות לו להרגיש מובן ואהוב .הבטוי הרגשי המילולי הופך בהדרגה לכלי מיצר קשר וקרבה עם הזולת כמו כן הופך הבטוי הרגשי  להיות דרך בה הוא משחרר ומשתף ברגשותיו ללא צורך כלל או במידה פחותה מאוד בשימוש בביטוי התנהגותי או גופני.

השגים רגשיים אלו משפיעים על הפרשנות שאדם נותן למאורעות החיים, על היכולת להתמודד עם רגשותיו ועם מאורעות העוברים עליו ועל טיב הקשרים אותם יצור עם הזולת. אדם שהשיג בצורה נאותה את כל אבני בדרך שהזכרנו הוא בשל רגשית ומצליח לתפקד לפרוח  ולממש את עצמו באופן מאוזן ובריא.  כאשר חלק מהבשלויות לא נרכשו מכל סיבה שהיא אנו עדים לתופעה שאנו מכנים אותה בעיה רגשית.